אין פסול בזה אבל זה מקדים את זמנו לדעתי. אני בעד להמתין קצת, לצבור כוח בציבור הפלסטיני של אזרחי ישראל, אח"כ יהיה ניתן לפנות לרש"פ - כמה ערבים בכלל הגיעו להפגנות בלפור? מה התמיכה של הציבור הערבי במפלגה הטריה טריה? אנחנו לא נדע כרגע, אבל אפשר לבנות את זה. אחרי שנבנה מבפנים נוכל אח"כ לחשוב יחד כיצד תהיה הגישה לעם הפלסטיני שנמצא תחת הכיבוש והאם בכלל נכון לפנות לרש"פ ובאיזה תנאים

החוקה של המפלגה מתחילה בראש ובראשונה בכך שהיא מאמצת את מגילת העצמאות, וזה נכתב כשעדיין המפלגה הייתה פחות מגוונת ופחות פתוחה לדעות נרחבות. אני אפילו יכול להבין מדוע סעיף זה הייתה עליו עקשנות: עדיין יש ערגה לעניין של מדינה ליהודים, אבל מתוך פחד וחשש, ועם פחד וחשש והיעדר אמון לא ניתן להתקדם. בעיני הדבר נורא פשוט, והנה אני יאסר הפלסטיני אומר את זה כאן בבירור: פלסטין בשמה ההיסטורי, הלא היא גם ארץ ישראל, שגבולות הגזרה שלה נקבעו בלי החלטת העמים החיים בה, היא המולדת והבית הלאומי של החיים בה ואשר למרביתם המכרעת יש זיקה אליה, אם זה עם ישראל שההיסטוריה שלו קשורה קשר עמוק עם הארץ, ואם זה יתר העמים ובראשם בני ובנות העם הערבי הפלסטינים שחיים בארץ מקדמת דנא. לאורך ההיסטוריה שלה ארצנו נשלטה בידי גורמים זרים ולא בידי העמים אשר חיו בה והפריחו אותה לאורך הדורות בכל מישור אפשרי. וכפועל יוצא, הכוחות החזקים בעולם בדמות בריטניה וצרפת, החליטו בדרך פטרונית ביותר, שעל מנת שעם ישראל יחיה לצד הערבים בארץ בשלום, נדרשת בהכרח חלוקה לארץ: ראו בבקשה ועדת פיל 1936 שבה לראשונה הוצעה חלוקת הארץ. הציונות קראה וקוראת למדינה יהודית, מדינה שהיא גוף מנהלי בסה"כ, נדרש ממנה להיצבע בצבע יהודי על פי הציונות, וזה בעיני רעיון מיושן שלא רלוונטי למאה ה-21. אנחנו כאן ערבים ויהודים, ערביות ויהודיות נבקש להתעלות מעל הלאומנות והגזענות, ולחיות כאן יחד כדי להצמיח ולהפריח ולטפח את הארץ שלנו ואת העמים השוכנים בה. ובשביל זה יש רק דרך אחת: להפסיק להיות בורים זה לזה, להפסיק לפחד ולהיות בחרדות זה מזה, ולהכיר זה בזה. אם נעשה את זה יחד - הפתרון יהיה הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים.

שניה לפני שמסתנוורים מהמספרים והשמות, כדאי להבין את מורכבות דפוסי ההצבעה והתפיסות בחברה הערבית. איימן עודה בצרות: הרשימה שהוא המוח׳תאר שלה כבר שש שנים כמעט, בזכות דיל פוליטי בין המפלגות שמרכיבות את המשותפת, עומדת לקרוס, ולא בכדי. המשותפת כבר איבדה את האמון של ציבורים נרחבים של מצביעים ערבים, שמסורתית הצביעו משותפת במערכות האחרונות. חלק גדול מהמצביעים אינו רואה גם כן באיימן עודה מנהיג, כפי שרבים מנסים לחשוב, בעיקר בזכות העמדות החילוניות שלו והטענות על תמיכתו במשטר אסד נגד המהפכה הסורית. ציבורים נרחבים אלה מרביתם שמרנים מאוד או דתיים, והם לא מכירים בו כמנהיג המשותפת ולאחרונה נתנו סוג של צ׳אנס אחרון למשותפת שתעשה משהו, אבל הם פישלו, ומי שמריח דם הוא מנסור עבאס שמכה בברזל בעודו חם ולא מתבייש לדרוש את הנסיכות והמנהיגות על המשותפת, מי שמסרבים לכך ולא מאמינים לסקרים הם כל היתר בערך, וחד״ש בראשם שעדיין אוחזים בתפיסה שהם מנהיגי הציבור הערבי בארץ כמו היינו בעידן אמיל חביבי או תופיק טובי. איימן עוגה ועופר כסיף באו להריח איפה יש קולות, וחבירה אליהם לא תשרת את מטרות הדמוקרטית. במקום לחבור לאיימן עודה, עלינו לפנות לקהל הדמוקרטי והקהל הצעיר בחברה הערבית ולדבר איתם בשפת העתיד והמה אפשר לעשות ביחד. דין עודה וכסיף הינו כדין כל פוליטיקאי ישן אחר. סליחה - אבל הרשימה מלאה כרגע, שינסו במועד מאוחר יותר.