אוקי. אז אני אשאל אותך, האם לדעתך המפלגה הדמוקרטית צריכה להיות ציונית בהגדרה? או אולי יהודית ודמוקרטית? לדעתי זה עובד ברמת מדינת הלאום האהובה שלנו אבל אם אי פעם נרצה ליצור קואליציה דמוקרטית בישראל, נצטרך ללמוד לשתף פעולה עם אנשים שעדיין רואים בהכרה בציונות פגיעה או איום על זהותם ומעמדם בחברה. תחשוב על אליטת יהודי ארה"ב, שמסוף שנות העשרים התגאתה בכך שהם תומכים בציונות ובישראל, אך מגדירים עצמם לא-ציונים. זאת, משום שלדעתם באותה התקופה (שנות ה-50 וה-60) הציונות דרשה מהציונים לעלות לארץ או להכיר בעליונות חשיבותה של ישראל על קהילות הגולה, ויהודי ארה"ב חששו שיואשמו בנאמנות כפולה או יותר גרוע. זה לא מנע מהחברה הישראלית והיהודית בארה"ב ליהנות משנים של שיתוף פעולה וקידום אינטרסים הדדיים. זאת, בתקופה שעוד ערכינו היו משותפים. אבל זה מסיפור אחר. כך גם הפלסטינים הישראלים. אם יורשה לי לשער, וכמובן אינני מדבר בשמם או אפילו בשם חלק מהם. יכול להיות שהם חוששים שכל עוד לא הוקמה המדינה הפלסטינית, כל עוד לא הגיע השלום המיוחל, הכרה בנחיצותה של הציונות, ביכולתה להיות תנועה לאומית הומניסטית-דמוקרטית (כמו חלקים נרחבים בתנועה הלאומית הפלסטינית), או לצורך העניין, השתתפות במסגרת פוליטית "ציונית" דמוקרטית, כמוה כנאמנות כפולה או בגידה. כלומר אפשרות פוליטית לא לגיטימית. הצעתי דרך לעקוף את זה. ואוסיף, לפי החלוקה במאמרי: 1. אם תקומנה שתי המדינות זו לצד זו, ניאלץ, אנו חברי המפלגה הדמוקרטית, להתפלג בין אלו שרוצים שמדינת הלאום היהודית תישאר כזו לבין אלו שרוצים דמוקרטיה רב-לאומית. זה צפוי. 2. אם תקום המדינה האחת, נאלץ להתפלג בין אלו המעוניינים להחזיר את הגלגל לאחור ללאומיות העברית ולחלוקת הארץ לבין אלו שישלימו עם המציאו ויתמכו בדמוקרטיה רב-לאומית. 3. ובאם יימשך המצב הקיים, וזה לב הצעתי, עלינו להתאחד, ציונים ולא-ציונים למאבק על הדמוקרטיה הישראלית ולזכויות שוות לכל אזרחיה. זה כתוב במגילת העצמאות. אורי