אין ספק שלהצטרף לדמוקרטית ואין ספק שעדיף ייצור מקומי :)

תודה איתי! כן, נדמה שאנחנו פה בדמוקרטית רוצים להתחיל מחדש קצת, רוצים להתנער מהגועל נפש שיש היום בפוליטיקה ובחיבור שלה עם ההון - הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים. תודה!

אכן הזוי. בישראל כמות מכובדת חסרים ביטחון תזונתי (לא יודעים או בטוחים מאיפה תגיע הארוחה של מחר). בעולם המצב אפילו גרוע יותר. שמונה מיליון מתים ברעב כל שנה. כל פאקינג שנה. זה שואה שלמה שמתרחשת כל שנה מחדש ונדמה שאנחנו לא מוטרדים מזה. האם אנחנו רוצים במפלגה הדמוקרטית להתייחס לזה? אגב, מוות ברעב הוא לא דבר סטרילי, זה מוות בגסיסה איטית, לעיתים אל מול עיני המשפחה. אפשר לעצור רגע לחשוב על זה חמש דקות - כי רובנו לא.

נקודה חשובה, בשום מקום שאני מכיר בכלכלה "המודרנית" שלנו, אין אזכור של מלאי המשאבים. כשפירמה מנהל את המאזן החשבונאי שלה, היא רושמת את הנכסים והתתחייבויות שלה. הכלכלה שלנו מסתכלת על המשאבים כבלתי מוגבלים, ובעצם לא מנהלת רשימת מלאי של המשאבים. אפילו מכולת קטנה, כשהיא באה לתכנן את עצמה, סוקרת את המשאבים שעומדים לרשותה, אבל איכשהו כמדינה או כפלנטה, אנחנו לא עושים את זה. מטורף לגמרי.

לצערי כל המפלגות באשר הן, ואפילו רוב המגזר השלישי - מתעלם מהדברים האלה כמעט לחלוטין. ההתייחסות לנושא היא זניחה, ואני חושב שהדמוקרטית יכולה לצאת במסר מרענן ומחובר לקרקע ומסתכל למציאות בעיניים כפי שאף מפלגה לא מעיזה לעשות. זו הזדמנות שלנו וחבל לפספס!

למיטב הבנתי, מה שאת אומרת דיי מדוייק. יהיה נתון מדהים להשיג, כמה מקררים יוצרו איי פעם בעולם מאז 1931 (מאז המקרר החשמלי הלא רעיל הראשון). בייצור יעיל (מכוון צרכים ולא מכוון רווחים), יכולנו, ככל הנראה, לדאוג שלכל אדם במערב תהיה, בדומה להיום, גישה למקרר, הוא גם יהיה חסכוני בחשמל הרבה יותר, וגם... אולי לא להפסיק לייצר, כי מניח שיהיה להם איזשהו אורך חיים, ותקלות ותאונות קורות, אבל להוריד את כמות המפעלים לאיזה פס ייצור בודד קטן, שימשיך להוציא, בשליפה מהמותן (לפי 5 אנשים למקרר ואורך חיים של 60 שנה, ואוכלוסיה של שני מיליארד במערב), 6 מיליון מקררים בשנה. (לשם השוואה היום מיוצרים כ 200 מיליון מקררים בשנה)

לגמרי. זה דיי מדהים שהנושא האקולוגי נדחף לשוליים כי הוא מפריע לכלכלה. איכשהו רוב בני האדם, כולל אקטיביסטים, לא קולטים שהדרך היחידה ההגיונית להסתכל על זה היא שאם הכלכלה מפריעה לאקולוגיה, אז הכלכלה צריכה להשתנות, האקולוגיה לא יכולה ממש להשתנות. הטבע הוא דיקטטור, וכל עוד לא נבין את זה - אנחנו הולכים לסבול.

לצערי מסכים לגמרי :( הייתי בכל כך הרבה הפגנות, ונדמה שהנקודה הזו נעלמת מעיני חלק ניכר מהפעילים. איכשהו תמיד האצבע מואשמת לפוליטיקאי כזה או אחר, לתאגיד כזה או אחר, כאילו התנהגותם חריגה בנוף, כאילו סך הכל רוב הרגולטורים עובדים מאוד חזק, ורוב התאגידים בסך הכל מנסים לשמור על הכדור, פשוט מידי פעם יש איזה תאגיד סורר, או רגולטור חלשלוש שרק צריך להחליף. עצוב :(

עשיתי חישוב בנפנוף ידיים, אנחנו נעבוד בשביל מקררים שסתם מתקלקלים כאלף שעות עבודה בממוצע סתם. וזה רק המקרר. ממש שיעבוד מודרני. כמו צמיתים בימי הביניים שלקחו להם תמיד מספיק מיסים שלא יוכלו לחסוך ולהתפתח.

היה לי שולחן איקאה קטן לסלון (נו, דירה מסכנה בתל אביב, משהו פיצי) שאשכרה אחרי חודש התקלף. חודש!!! כמובן שהם סומכים על זה שלא כל אחד יסע שוב לאיקאה (זה לא המכולת פה ליד) וילך ויחליף. בתאוריה זה עוד היה באחריות.

@גלעד אוליביה סברדלוב בהחלט יש הבדל בין ציוד מקצועי לציוד לצרכן ביתי. אין ספק שכשעובדים עם השוק המקצועי, ויש פחות קונים, והם קונים מקצועיים שקונים בכמות יותר גדולה - רמת השחיתות בצורהת 'התיישנות מתוכננת' קטנה.

בדיוק! וזה נעדר כמעט לחלוטין מהשיח. גם מהשיח הפוליטי (אולי למעט חד"ש אבל לא שמעתי אותם כבר הרבה זמן מאז שדב חנין לא בפרלמנט) ובטח לא מגרינפיס, החברה להגנת הטבע וחבריהם במגזר השלישי!

תודה על ההערה החשובה גלעד! בהחלט יכול להכנס תחת המונח! המערכת עצמה פרוצה להחריד, וניגוד אינטרסים והאפקט של מה שמכונה 'השפעות חיצוניות' מקבל פה עוצמה אדירה שפוגעת בביוספרה שבה אנו והדורות הבאים תלויים להחריד. ברגע שפירמה מסויימת מרוויחה מפעולה מסויימת מיליוני דולרים, אבל האפקטים והעלויות הסביבתיות מושלכות על שמונה מיליון אזרחים... כלומר הרווח למפעל אבל העלות על כלל האזרחים במדינה - זה הופך את הפעולה למשתלמת (לעומת הסיטואציה בה העלות הסביבתית כולה הייתה נופלת על המפעל) - זו שחיתות שנתמכת באופן גורף על ידי המערכת, אפילו אפשר להגיד במילים נועזות יותר שהמערכת הכלכלית-פוליטית ממש דוחפת אנשים לשם (אם היא דורשת מהם למקסם רווח, או שיפסידו בתחרות הקפיטליסטית, ואז מהצד השני מאפשרת להם להפיל את העלויות של ההשפעות החיצוניות כמעט באופן מלא על האזרחים).