יעלה רענן

יש אנשים שאי-צדק צועק אליהם. אני כזו. יש בזה יופי, שכן אני רואה מציאות שלאחרים לעיתים קשה לראות. יש בזה עול, שכן אי צדק נמצא בכל מקום, וקשה לראות את הסבל הנובע ממנו. בחרתי בחיי לפעול עם אנשים שאי הצדק כלפיהם זועק, והם חלק מהעולם שלי, מהקהילה שלי: תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב. את הדוקטורט עשיתי מתוך הבנה שקשה לעשות שינויים בעולם, ובוודאי כאישה... והשילוב – של אקדמיה ושל אי-צדק יצר את הקורסים שאני מלמדת: "דיכוי כמדיניות", ו- "המודדות עם עוני". ומצד שני, העולם של העשייה החברתית נהיה עשיר יותר ומשמעותי יותר בזכות ההבנות האקדמיות.
במלחמה האחרונה על עזה, "צוק איתן", מצאתי את עצמי בכיסופים, עם ילדה בת 3, ובנים בני 18-21, וגם עדיין פעילה במועצה לכפרים הבלתי מוכרים. האתגרים היו רבים: להוציא את הילדה מהקיבוץ ולהביא אותה יחד עם שאר האימהות והילדים של למקום בטוח, לדאוג לבני המשפחה שנשארו בבית בגלל שהיו חייבים: הבנים ובן הזוג, להיפגש עם השותפים הערבים לפעול למען תושבי הכפרים הבלתי מוכרים (שכמובן אין להם ממ"דים, אבל הם בטווח הטילים), ולשמוע על רמת האלימות נגד כל האזרחים הערבים בישראל, להתנגד למלחמה ולסבול מאלימות מילולית ואף פיזית בגלל דעה זו. המלחמה הזו הייתה בשבילי נקודת מפנה, בה התחלתי לפעול ברמה הארצית – הרי הכל קשור, ואם לא נתקן מהשורש, החברה תמשיך ותדרדר בכיוון של האכזריות והשנאה. מתוך המלחמה הזו כמו שלוש התנועות: תנועת הפריפריות, נשים עושות שלום, ועומדים ביחד: לכולם הצטרפתי. בכולם ניסיתי ביחד עם אחרים לייצר כאן חברה טובה יותר.
ודבר אחרון – הצדק החברתי... שנים הייתי חד הורית וענייה. הרגשתי על בשרי את החשש -- שבחודש הבא אהיה עם ילדיי ללא בית. המערכת בנויה לטובת העשירים. יש דרכים לתקן מהיסוד. למשל, אני מאמינה גדולה ברעיון של "שכר בסיס לכל". תתעניינו, תדרשו.
אז מי אני? פעילת זכויות אדם, פעילה חברתית, מרצה במכללת ספיר, גרה על גבול עזה, אמא לארבעה, וכבר סבתא (צעירה!) לשני תינוקות מקסימים. ומוכנה לפעול למען כך.


תמכו בי כאן: https://forms.gle/Be115yDWbSigta7j7