מה דמוקרטי בכפיית שיריוני נשים על הציבור, כפי שסעיף 7 בחוקה מציע❓ זה נשמע כמו רעיון מהסוג: כוונות טובות שמובילות ל-מקום אחר ממה שהתכוונו.. 1- איך זה מקדם את התפיסות על נשים - שאילולי שוריינו לא בהכרח היו נבחרות? האם אין אמונה שהן עשויות להיבחר בזכות כישוריהן והאמון שהבוחרים נותנים בהן? 2- ומדוע לדחוק את רצון הבוחרים בקידום מועמדים ומועמדות ראויים שהם מאמינים בהם - בפני החוקה? מצער אותי לראות איך מהלך כזה לא יוביל להגדלת התומכים במפלגה, אלא לצמצום התומכים בה, שכן גם נשים לא בוחרות לפי מין המועמד, אלא לפי ההתאמה שלו או שלה. שכן בחירה פחות טובה תתקע אותנו עם אותו אדם למשך שנים קדימה, וציבור הבוחרות מבין זאת היטב. אני מקווה שקילה מחדש את קיום הסעיף בחוקה, והסרתו, שכן כבר מההתחלה זה סעיף בעייתי מאוד, שמרחיק את הציבור, ושלא מכבד את כישוריהן של נשים רבות שנמצאות איתנו, ועוד פחות מכך, את הבוחרות.
top of page
כדי לראות את זה בפעילות, יש לעבור לאתר הפעיל שלך.
4 תגובות
bottom of page
לצערי השימוש מתאים להגדרת המושג.. מויקיפדיה: "בפוליטיקה, שִרְיוּן הוא הבטחת מקום ברשימתה של מפלגה המתמודדת בבחירות לנציגיה של מפלגה מסוימת המתמודדת במסגרת אותה רשימה, למגזר מסוים, לאדם מסוים או לבעל תפקיד מסוים. " ואני מתנגד להעדפה מתקנת, באותו אופן שאתנגד לשיריון 50 אחוז מתפקידי הגננות והמורות בארץ לגברים, לשם שוויון מגדרי, כפי שנעשה כאן לתפקידי הנהגה. אני מאמין שגברים ונשים המעוניינים בתפקידי הנהגה, או הוראה, צריכים לעבור דרך, הכשרה, ולצבור ניסיון, ובעיקר לפעול לשם כך לא מעט. ובוודאי שלא להיות מוצנחים לשם, בשם תקינות פוליטית. הציבור כולו עלול להיפגע מכך, אבל עוד הרבה קודם, אמון ורצון הבוחרים נפגע, כאשר מישהו מגדיר עבורם שאינם מסוגלים לבחור באופן המתאים לרצונם.
לדעתי אתה לא מדייק. השימוש במונח שריון מרמז לקביעה של מקום מסוים לאיש מסוים, למשל - לשריין את המקום השלישי ל-X (אדם מסוים או ממגזר מסוים). כאן המדובר בהעדפה מתקנת בלבד, שהיא מעודנת יותר: בחוקה שלנו ניתנת קביעה כמותית בלבד, בלי לציין את סדר המקומות. פשוט - לא יהיה רוב כמותי לגברים. הבדל קטן אבל מהותי. לכן אין בכך עלבון או אי כיבוד של הכישורים של מישהי כלשהי. לאור הנוף הנשקף מהרשימות שרצות עכשיו - אני אישית סבור שהעדפה מתקנת זו דווקא תביא לנו בוחרים ולא תגרע.
מסכים עם ההרחבות שהצעת.. המצב כרגע מאכזב מאוד בעיניי. ממש פוליטיקת הזהויות בהתגלמותה. אני בעד לעודד נשים לקחת על עצמן את המאמץ האדיר שתפקיד ציבורי דורש, עם המון שעות עבודה, לפעמים רחוק מהמשפחה, ובאופן כפוי טובה לעיתים.. ולא בעד פשוט להצניח לשם נשים שלא בהכרח עבדו קשה כמו נשים אחרות, או גברים אחרים, ולא בהכרח צברו את הניסיון שכדאי שיהיה למנהיגי ציבור. אני מקווה לראות איזון בעתיד, כשיותר נשים יסכימו לשלם את המחירים הללו.
אני מסכים, וכל הכבוד על הבעת דעה לא פופולרית. מצידי שיהיו 70% נשים במקומות ריאלים, כל עוד הן נבחרו בשל התאמה לתפקיד. אני חושב שטרודו בקנדה שדגל באותו עיקרון עשה מעשה מטופש, כי איך נדע שכל אחת מחמישים אחוז הנשים שבחר באמת מתאימה לתפקיד שלה? אפשר להורות על מינימום מגדרי של 30%, אבל במפלגה שלנו לא בטוח שזה דרוש אלא רק במפלגות מפלות באופיין. אני חושב שבשביל זה המפלגה שלנו מקדשת את הדיון על חוקתה, כדי שתוכל להתעצב בצורה דמוקרטית.