בתור בוגרת שסיימה 12 שנות לימוד במערכת החינוך של ישראל, הרגשתי היא כי מערכת החינוך אינה פועלת כראוי. בעקבות היותי סטודנטית שנה א' בחוג ללמידה, הוראה והדרכה, פיתחתי חשיבה ביקורתית כלפי התכנון והפעילויות שעברתי במהלך 12 שנות לימודי במסגרת הבית ספרי, אני מסתכלת לאחור ומבינה כי אפשר וצריך אחרת.
ככל שהזמן עובר עולה בי יותר ויותר השאלה מדוע מהות החינוך היום בישראל היא הציון שהתלמיד יקבל במבחן, הדרך כלל לא משפיעה. אני חוויתי את המלחמה על הציונים, אך בעקבות כך, בדרך ל״מטרה הנשגבת״ של הצטיינות וציונים גבוהים פספסתי איך באמת ללמוד, והתעסקתי רק בתוצאה. שיננתי חומר בשביל "להקיא" אותו לאחר מכן על דף המבחן. שמתי את המצוינות כערך עליון, ובדרך שכחתי להנות ולהסתקרן באמת מהחומר הנלמד. אוסיף ואטען כי בית הספר קידם אך ורק את כיתת 5 יחידות הלימוד במקצועות השונים והכיתות הנמוכות לא זכו להערכה כלל.
בדעתי, צריך שינוי, צריך לחקור, להעמיק ולמצוא דרכי פתרון שישפיעו וישנו את מערכת החינוך בדרך משמעותית יותר שתשפיע לטובה על דור העתיד של ארצנו.
מערכת החינוך כמעט בכל העולם נותרת מאחור מבחינת פיתוח ושיפוץ, בניגוד למבנים אחרים במדינה. מצד אחד זו מערכת מתפקדת היטב שמגדלת דורות חדשים כבר עשורים שנים, אבל מצד שני העולם לא עומד במקום והכל מתפתח מהר יותר, כולל התלמידים עצמם. כעת ישנם סוגים רבים ושונים של בתי ספר, מאות או אפילו אלפי דרכים ללמוד מידע, אך במקום להשתמש במשאבים שעידן ההיי-טק נותן, מנהיגי בתי הספר מעדים ולא מתאמצים לנסות משהו חדש. למרבה הצער, הכל בעיקר על כסף. המימון לבתי ספר רבים הוא מועט מאוד וצעירים רבים שיכולים להביא השקפות ורעיונות חדשים לחינוך אינם רוצים ללכת ללמוד להיות מורה. אחת הדוגמאות הטובות לחינוך המתאים יותר לחברה המודרנית היא בתי ספר דמוקרטיים. בתי ספר זוכים למימון רב (לצערנו, כמעט כל זה מגיע מההורים, מכיוון שמערכת החינוך עדיין לא מכירה בחינוך כזה), חופש פעולה לתלמידים ומורים וכדומה. זה לא פיתרון מושלם, אבל זה בערך דומה למה שהדור החדש ובתי הספר צריכים כדי להתאים לעולם המודרני.