@שלום אונגר הלוי תודה לשלום על מאמרו המקיף הפורש את תולדותינו בארץ הזו. למרות שאני מסכים עם רוב דבריו של שלום, אני חושב שהפניית המבט לאחור אינה הדרך הטובה ביותר להתקדם. עמים קטנים חיים בחרדה קיומית ונאבקים על זהותם. מהבוקים של דרום אפריקה, דרך הצ'צ'נים, הבסקים ועד לקנדים-הצרפתים של חבל קוויבק . בספרו "על פי תהום", ניתל אוריאל אבולוףאת מצבם של העמים הנאבקים על זהותם ושאל אם תשרוד ישראל כמדינת היהודים? מסקנתו הייתה שרשת הביטחון של העם ארוגה לא רק מחבלים של עוצמה אלא גם מחוטים של מוסר. לדעתו, השיח המוסרי הוא תנאי הכרחי ללגיטימציה של האומה, ומכאן הוא מסיק שצדקת הציונות לא צריכה להיות נקודת המוצא לשיח אלא המסקנה שלו. בעברית של יום יום, אם יש כאן ציבור שחושב שאפשר לכנות אפליה, גזל קרקעות והדרת תרבות שאינה תואמת ליהדות האורתודוקסית בשם 'ציונות'. הרי שהוא מביא חורבן על מדינת ישראל באשר ליהדות האורתודוקסית של היום, צודק שלום, זו אינה היהדות המקראית, בוודאי לא של מוסר הנביאים. היא התפתחה במרכז אירופה (החתם סופר היה ממוביליה) כתגובת נגד לנאורות ולהשכלה, וכמובן גם לציונות, שהיתה תנועה מהפכנית גם במובן הלאומי וגם במובן הפסיכולוגי, של האישיות היהודית. אין שום ספק שהפרדת הדת מהמדינה היא צעד ראשון והכרחי לא רק בהפסקת השחיתות שבהקצבות לאברכים ושיכונים לחרדים, אלא גם בקרן הקיימת, בסוכנות ובמוסדות אחרים. מדינה אינה יכולה להיות יהודית. היא אינה מאמינה באלוהים, אינה מניחה תפילין ובכלל, מקיימת מצוות אפילו פחות מהחילוני המצוי. המדינה היא יצור אזרחי (רוסו ואח') של כל היושבים בטריטוריה מסויימת ואין לה עניין עם אמונתו של הפרט, שהיא בינו לבין מה שהוא רואה כנשגב ממנו ((וויליאם ג'ימס ואח'). הציונות הייתה מפעל אדיר, שאין דומה לו בתולדות ההתעוררות הלאומית במקומות אחרים, ותקצר היריעה מהכיל. אבל. אבל לנכס את המושג לנישול תושבים שיושבים בארץ הזו , אם מאות ואם אלפי שנים, זה פשע, לא פחות. הרבה עוולות נעשו בשם הציונות, עד הכרזת המדינה, וגם אחריה. הגיע הזמן, אנחנו מספיק חזקים, לחזור לערכי מגילת העצמאות, למוסר הנביאים, להחזיר את הרבנים והגנרלים לקסוקטינים שלהם, ולהתפייס עם הערבים שבתוכנו ומסביבנו, ובא לציון גואל.
