במדינת ישראל, נושא התחבורה ריכוזי מאוד. עד כמה שאני מבין, אפילו כדי להציב תמרור צריך אישור של משרד התחבורה. בשביל לקבוע תחנת אוטובוס או להקים קו אוטובוס, צריך אישור של משרד התחבורה. התוצאה היא, למשל, שלעיריות אין סמכות של ממש לספק שירותי תחבורה ציבורית בשבת אפילו אם הרוב בעיר חילוני ואפילו אם רוב התושבים מעוניינים בכך. פשוט כי שר התחבורה פועל משיקולים קואליציוניים שבהם מפלגות חרדיות הן "לשון מאזניים". העברת חלק מהותי מסמכותיות התחבורה העירונית לעיריות יאפשר ניהול דמוקרטי יותר של תחום זה, שליטה רבה יותר של התושבים על הנעשה בעירם, והרחקת התחבורה משיקולים קואליציוניים צרים ברמה הארצית.

אני מציע שנכניס למקום מרכזי במצע הכלכלי שלנו את נושא ההעסקה הקבלנית. כידוע, מדובר בסחר עבדים מודרני שבו המעביד בפועל שוכר קבלן שיספק לו עובדים, שעובדים לרוב כעובדים מן המניין (כביכול) של המעביד בפועל, אבל זוכים לתנאים ירודים בזמן שהקבלן גוזר קופון שמן על גבם. הגיע הזמן לדרוש העסקה ישירה בכל תחום. יש לציין גם שעובדות קבלן בתחום הניקיון במקומות ציבוריים (קניונים, תחנות רכבת, וכו') חשופות גם להטרדות מיניות תדירות מאוד. יצאה על זה עצומה: https://form.jotform.com/210203346154038 וחשוב שבנוסף לכך שנחתום ונפיץ את העצומה, שנתמוך בנושא זה כמפלגה.

אני חושב שכדאי לגבש עמדה ברורה ופומבית לגבי תמיכתה של הדמוקרטית בזכויות נפגעי נפש, הן מבחינת הצורך בהגבלה דרסטית של כפייה מצד רשויות מערכת הבריאות כלפי נפגעי נפש, הן מבחינת "המפעלים המוגנים" (עבדות לשמה בשכר רעב), והן מבחינת תקצוב ראוי של מערכת בריאות הנפש הציבורית. אני לא שומע כמעט (אם בכלל) אף מפלגה אחרת מדברת בנושא זה, מעבר אולי לנושא התקצוב (שמדברים עליו יחד עם תקצוב שאר מערכת הבריאות). הגיע הזמן שנרים את הכפפה וניתן קול לאנשים שהמנגנון הממשלתי עשה אותם שקופים.