עקב אכילס של השלטון בארץ, הבולט במיוחד בחינוך, הינו ריכוזיות.
בעלות ובעלי תפקיד בירושלים קובעות את אופן ההתנהלות מוסדות החינוך בכל הארץ, בלי להכיר בשונות הרבה בצרכים, ברצונות ההורים, ביכולות ואופי המערכת המקומית. ביזור סמכויות מחויב מציאות, כדי לאפשר התאמה מרבית וגמישות תפעולית.
ביזור בשיטת הרמזור
יאפשר ניהול מקומי, תוך הגדרת בסיס ארצי משותף, מדדי השוואה והתאמת סיוע למקומות בהן הוא נדרש.
השלטון ברמה הארצית יגדיר ערכים מובילים מחייבים לחינוך, הם יקבעו באופן דמוקרטי ושקוף (כמובן) ע"י הפוליטיקאים, שהם נציגי הציבור הנבחרים.
למשל: ערכים כגון: דמוקרטיה, מורשת ישראל, עזרה הדדית, שימור הסביבה, מדעים, שפות, בריאות וכו'.
לאור ערכים אלו יציבו ברמה הארצית צוותים מקצועיים רלוונטיים לתחומים השונים, מדדי הצלחה, ויותירו לרשויות לקבוע את אופן הניהול, תכניות הלימודים ושיטות ההוראה. לא עוד שליטה מרחוק המנותקת מהשטח.
תפקיד מערכת החינוך תהיה ללוות את הישובים ומוסדות החינוך השונים אל מול המדדים שיקבעו ולספק עזרה בכלים, הנחיה ותקציבים לשם השגתם.
ירוקים: רשויות שיעמדו היטב במדדים יזכו להיות "ירוקות" ויוכלו לנהל את מערכת החינוך אצלם ע"פ תפיסתם ושיטתם.
כתומים: רשויות שמתקשות לעמוד ביעדים, יהיו "כתומות", בהתאם לצורך יזכו למעורבות ותמיכה הדרושה להופכן "ירוקות".
אדומים: רשויות שיכשלו במדדים יהיו "אדומות" וניהול מערכת החינוך תופקע ותעבור לניהול המרכזי של המדינה.
בחירת ההורים והתלמידים
צבע הערים והמוסדות בתחומים השונים יפורסמו, כך שלהורים ולתלמידים תהיה יכולת בחירה. למשל: אני מעוניין לגור בישוב הירוק בתחומי לימודי דת ומורשת ישראל, וללמוד במוסד הירוק בתחום הבריאות.